בית הספר נקרא על שמו של יאנוש קורצ'אק: רופא, סופר ודמות מופת חינוכית.
קורצ'אק נולד בפולין בשם הנריק גולדשמיט. כשבגר היה רופא וכתב ספרים עליהם חתם בשם יאנוש קורצ'אק כשמו של גיבור ספרותי פולני.
קורצ'אק אהב ילדים ולכן החליט בשנת 1912 להקים בית יתומים. בבית היתומים חיו 110 ילדים בני 7-14. יאנוש קורצ'אק וצוות המחנכים והעובדים נתנו לילדים בית חם, אהבה ומעין משפחה. קורצ'אק חשב שאת העולם אפשר לשנות באמצעות חינוך ילדים. הילדים בבית היתומים התחנכו באוירה של כבוד, צדק ושיוויון בין דיירי המוסד, מחנכים וילדים. סוד הצלחת השיטה החינוכית היה באמון שניתן ביכולת של כל ילד לגלות אחריות ולהשתתף בניהול העצמאי של חיי הבית.
בהתאם לכך, בבית היתומים היתה הנהלה עצמית של ילדים, כשהמבוגרים מכבדים אותה ומוכנים לייעץ לעזור ולתמוך. ההנהלה העצמית נבחרה לשנה וטיפלה בבעיות של חיי חברה: שינוי חוקים, קבלת חוקים חדשים, קבלת בקשות לעזרה בלימודים ועוד. בעיות המשמעת החמורות נדונו בבית המשפט של הילדים ובאמצעות משאל.
בשנת 1933 כבש היטלר את פולין והיהודים רוכזו בגטאות. בגטו שרר רעב, מצב התברואה היה קשה, היה מחסור בסבון, מים, תרופות ועצים להסקה. הרעב, המחלות והמגפות גרמו לתמותה המונית. גם בית היתומים סבל ממחסור ומרעב והתקיים מתרומות זעומות שקורצ'אק הצליח להשיג.
קורצ'אק לא דאג רק לאוכל, לבגדים ולמגורים, הוא הקפיד גם שהילדים ימשיכו ללמוד ולשחק. חיי התרבות בבית היתומים המשיכו להתקיים.
ב-22 ביולי 1942 החל גירוש היהודים מגטו ורשה להשמדה בטרבלינקה. בראשית חודש אוגוסט החלו לגרש את הילדים מהמוסדות ומבתי היתומים בגטו. בין הראשונים שגורשו היו ילדי בית היתומים של קורצ'אק. יאנוש קורצ'אק, סטפה וילצ'ינסקה ושאר המחנכים יצאו עם הילדים ולא עזבו אותם.
